בשריפה הגדולה בכרמל בשנת 2010 הבנו גם אנחנו עד כמה חשובה האופציה של כיבוי אש מוטס
כל מי שהיה בארץ ובוגר בחודש דצמבר של שנת 2010 זוכר היטב את מה שהתרחש בין התאריכים ה-2 ועד ל-6 באותו החודש. בתאריכים אלה, התחוללה בארץ שריפה בקנה מידה שלא ידענו עד לאותו הרגע, כשמוקד השריפה היה בהר הכרמל שבבסיסו נמצאת העיר חיפה. השריפה הזאת, שהייתה חסרת תקדים במידות ההרס שלה ובנזקים העצומים ברכוש ובנפש שהיא גרמה (כולל אוטובוס צוערי שירות בתי הסוהר המפורסם שנשרף על כל נוסעיו), הבהירה לנו בצורה ברורה מאוד, אם לא הבנו עד לאותו רגע, שמערך כיבוי האש בישראל לוקה בחסר, בלשון המעטה. במשך ארבעה ימים שלמים ניסו כוחות כיבוי האש הישראליים להילחם בשריפה העצומה בכל דרך אפשרית, כשהיא גובה קורבנות בנפש, שורפת שכונות שלמות וישובים שלמים של ממש בעיר חיפה וסביבתה, מפנה 17,000 אנשים מבתיהם ושורפת כמות שמוערכת בכמה מיליוני עצים. ואולם, סופה של השריפה הגיע לבסוף רק לאחר שפנינו בעת מצוקתנו לסיוע בין לאומי שהגיע בצורה של שירותי כיבוי מוטס ממגוון מדינות – מארצות הברית ועד קפריסין. המפורסם שבאמצעי הכיבוי בהם השתמשנו באותם הימים היה מטוס הסופר-טנקר של חברת אוורגרין האמריקאית, מטוס הכיבוי הגדול בעולם. המטוס המפורסם הזה שבמידה רבה היה הגורם המכריע בכיבוי השריפה, הוא רק חלק מהתחום הרחב שנמצא בתנופה במדינת ישראל, של כיבוי אש מוטס ומוסק. כעת נבין כיצד אנחנו מגיעים משלב של גילוי אש בסיסי עד שלב של צורך בכיבוי מוטס.
מהם המטוסים המשמשים לכיבוי אש, ומהו התהליך שמתרחש בין השלב של גילוי אש עד לשלב של הקפצת מטוס או מסוק כיבוי?
- למי שתהה ולא הבין – לא בכל שריפה התגובה הראויה והנכונה היא כיבוי מוטס, בוודאי לא במסגרת של סופר טנקר או מטוס דומה. צריך לקרות הרבה מאוד בכדי שמקרה בסיסי של גילוי אש בבית או במקום העבודה יגיע לשריפה בקנה מידה שמחייב כיבוי מוטס. למען האמת, אפשרות הכיבוי המוטס קיימת בעיקר למענה עבור שריפות בקנה מידה גדול מאוד, בעיקר שריפות יער או שריפות במרחבים רגישים ומסוכנים לשריפה. לאחר גילוי האש הראשוני, התגובה שלנו תהיה תמיד לקרוא למכבי אש ולהבין האם ביכולתנו להתחיל את תהליכי כיבוי האש. במידה ולא, נימלט מהבניין ונחכה למכבי האש. רק במידה ובה מכבי האש המגיעים לאירוע והגל השני המסייע להם נכשלים בהשתלטות על השריפה, אנחנו צריכים אפשרות של מטוס כיבוי או דבר דומה, והדבר לא קרה מאז שנת 2010.
- מטוסי הכיבוי הקטנים ביותר שמשמשים אותנו הם למעשה מעין "מפציצי מים" בעלי כנף קבועה. המטוסים הללו הם בעלי מיכל מים ניתן לריקון, והם יכולים להיות מטוסים רגילים המוסבים לנשיאת מים, כמו גם מטוסים ימיים. בנוסף, גם מטוסי נוסעים ומטוסי מטען גדולים יכולים להיות מוסבים להטסת כיבוי, והמפורסם שבדגמים הללו הוא כמובן הטאנקר, והדגם המתקדם יותר בואינג 747-200, המכונה גם סופר טנקר. בנוסף ישנם דגמים רוסיים (איליושין 76) ודגמים רבים אחרים של מטוסי כיבוי בכל רחבי העולם.
קצת על כיבוי אש מוטס בישראל, ועל טייסת אלעד – טייסת כיבוי האש הראשונה בחיל האוויר
בישראל, הובן שעלינו לתת מענה איכותי לצורך במטוסי כיבוי בשעות חירום. לכן הוקמה טייסת אלעד – טייסת הכיבוי הראשונה של חיל האוויר. הטייסת, שהוקמה בחודש מאי 2011 כחצי שנה לאחר השריפה, מפעילה 12 מטוסי כיבוי אמריקאים מסוג אייר-טרקטור. הטייסת ממוקמת בשדה דב שבתל אביב, ומוכנה גם היום למענה עבור כל צורך כיבוי שיכול לעלות בשעת חירום.
הפוסט פורסם ראשון בבלוג מדיום בתאריך 19.11.19
